״זאת תחושה אלוהית להשאיר חותם ראשון על האדמה״

שיחה עם אליעזר ארמון

Archdaily.com | Vladimir Belogolovsky | 22 January 2020

ולדימיר: האם תוכל להרחיב על מקור התפישה הרעיונית – לתכנן את מבניך כמו סיפורים? מה הוביל אותך לתפוס את המבנים שלך כסיפורים?

אליעזר ארמון: כשאנשים רואים את העיצובים שלי, עליהם להבין שהם חוזים בתוצאה ולא בתהליך. מהיכן רעיונות באים? עבורי, רעיונות באים כברקים. אינך יכול לצפות את בואם. הם עשויים לבוא בכל עת. כך היה מראשיתם של דברים, והם באים בזמן הנכון. אני מכניס סיפורים אמיתיים למבנים אמיתיים. בכל מבנה שלי יש מרחב מרכזי שלתוכו אני יוצק את כל האנרגיה שלי, את כל כוחי, את כל היצירתיות שבי. מרחב זה אני מכנה ״נוקאאוט״. שוב, אני אמן לחימה. מטרתי היא הנוקאאוט. אני תמיד מחפש את הצ׳י, את האנרגיה הפנימית של החיים, את הרוח של כל מבנה.

ולדימיר: ״ספר יצירה״ מתאר פעולתן של אותיות האלפאבית העברי ועשר הספירות בבריאת העולם. אתה מתאר את המבנים שלך באמצעות אותיות וסיפורים. מה מביא אותך לראות את המבנים שלך כסיפורים? האם בכוונתך ללמד היסטוריה ודת?

אליעזר ארמון: כמובן, אותיות יוצרות סיפורים. באמצעותן נבנית תקשורת, באמצעותן נבנים חלומות. אחד מהפרוייקטים שלי לתחרות לתכנון הספריה הלאומית של ישראל בירושלים, מבוסס על רעיון זה – אותיות היורדות מן השמיים. למילים ולסיפורים יש כוח עצום. בדמיוני, העיר היא ספריה ענקית – רחובותיה מדפים וספריה – מבנים. ואם מבנים הם ספרים, אזי אדריכלים הם סופרים. בעברית ישנן מלים עם משמעות כפולה. לדוגמה, המלה ״עמוד״. עמוד בספר ועמוד בבניין. משחק מילים זה מהווה מקור השראה לאדריכלות שלי. בפרוייקט הספריה שלי, עמודי המבנה נפרשים כעמודי ספר ועליהם כתובות אותיות עבריות, הלכה למעשה.

ב1992 הקים ארמון את ״ארמון – אדריכלים ומתכנני ערים״ בבאר-שבע. משרדו פיקח על הקמתם של כחמישים פרוייקטים. במהלך 27 שנים, תכנן האדריכל אליעזר ארמון את הקמתם של כמאה מבני ציבור בישראל, בכללם מוזיאונים, מרכזי תרבות וקהילה, בתי ספר, תחנות רכבת ואת בית הכנסת של בה״ד 1- בית הספר לקצינים. כל המבנים הללו נמצאים בישראל. ספרו של אלי ארמון, ״אם אדריכלות היא שפה בניין הוא סיפור״ ראה אור בשנת 2018. בחודש מאי הקרוב יציג את תערוכת היחיד שלו במסגרת הביאנלה ה-17 לאדריכלות בונציה.

הראיון המובא כאן הינו גרסה מתומצתת של השיחה שניהלנו באמצעות הסקייפ בין ניו-יורק לבאר-שבע:

אליעזר ארמון נולד ב1955, בתל אביב. בגיל 25 החליט שאדריכלות היא החלום שברצונו להגשים. עד אז שלח ידו בתחומים אחרים, לרבות לימודי הנדסה ומתמטיקה, אליעזר שירת בצה"ל שלוש שנים וחצי ולאחריהן המשיך בשירות מילואים, והשתחרר בדרגת סגן אלוף. בד בבד התמסר ללימודי תורת הקבלה ובמקביל תרגל אומנויות לחימה. היום, לאחר 50 שנה של אימונים מחזיק בחגורה שחורה דאן 6 בשיטת דניס הישרדות. תרומתן הרבה של תשוקותיו אלה ניכרת בפעילותו האדריכלית.

בשנת 1985, סיים את לימודיו בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון בחיפה והחל לעבוד במשרד גדול בתל אביב. בהמשך מונה למהנדס המועצה המקומית עמנואל בשומרון.  כעבור מספר שנים מונה למהנדס העיר באר שבע, בירת הנגב והעיר הגדולה במחוז הדרומי של ישראל. כך, בגיל 35, הפך ארמון למהנדס עיר הצעיר ביותר בישראל. בתפקידו זה היה  אחראי על תכנון התשתית והבינוי של האזור כולו ועל ניהול, עיצוב ובניה של 10,000 יחידות דיור בבאר שבע, מה שהוביל לצמיחה רבה ומהירה של העיר.

אני יכול לומר שהשארתי חותם בנוף. אני רואה את המבנים שלי כמשואות של אור. כשאני נודד בלילות החשוכים של הנגב, אני מחבר את כל המשואות הללו, ויחד הן הופכות לחנוכיה דולקת עבורי.

לצד זה, כה רבים הם המבנים בתל אביב שנועדו לעשות רושם ומנסים להוכיח משהו. אני אמן של אומניות לחימה, אינני שרירן ואינני מתחרה בתחרות יופי. המבנים שלי ממוקדים, מציגים מהות. אין הם מתרברבים בהפגנת שרירים. אני מכוון לניצחון. אינני אוהב מבנים המציגים את עצמם, על כל מעלותיהם, כפסלים המוצגים בחלון ראווה. יש משהו שברירי באדריכלות אורבנית, משהו יפה אך רופף. המבנים שלי חזקים ומקורקעים, נטועים באדמה, נטועים בנוף. אני לומד קבלה, וקבלה עוסקת בגילוי השורשים של כל דבר בחיים. אני לומד ומתרגל גם אומנות לחימה. כדי להפוך ללוחם יעיל, עליך למצוא את השורשים שלך ואת הכוח שלך. ואת שני אלה מצאתי במדבר – את שורשיי ואת כוחי.

ולדימיר בלוגולובסקי: לדבריך –  מאז שאתה זוכר את עצמך, אתה נווד. התוכל להרחיב?

אליעזר ארמון: בלידתי נתנו לי הוריי את השם אליעזר, על שמו של עבד אברהם, הנווד הנצחי, אבי כל הנוודים. אני מאמין כי יש סיבה לשם שניתן לי. במבט לאחור אני תופס עצמי כנווד: למדתי הנדסה, אומנויות לחימה, ניסיתי לממש קריירה צבאית, בשלב מסוים אף חשבתי להפוך למתמטיקאי, ולבסוף נעשיתי אדריכל. האין זאת נוודות? תמיד הרהרתי על בחירות שעשיתי ומעולם לא הייתי מרוצה. רציתי לנסות צעידה בשבילים שונים, בתחומים שונים. פילוסופיית החיים שלי מתבססת על המעגליות שלהם. אני בתנועה מתמדת. המאפיין העיקרי של הנווד הוא היעדר היכולת להתמיד ולהישאר במקום אחד. עליו לנוע. אם תשאל נווד היכן יבלה את יום המחר, הוא לא יוכל להשיב לשאלתך. נולדתי בצפון תל-אביב, בשכונת פאר, כל מי שהתגורר בה לא חשב מעולם על מעבר למקום אחר. עזבתי את הנוחות שבחיים העירוניים ועברתי לגור במדבר. הרגשתי שאני בשליחות. קיבלתי תמיכה מלאה מאשתי היפה ומשני ילדינו שהצטרפו למסע. אמנם לא היינו חלוצים אך עדיין, עשינו מעשה חלוצי. במבט לאחור, אני שמח וגאה על בחירה זו.

ולדימיר: מה השגת בעזיבתך את החיים העירוניים? מה מצאת במדבר?

אליעזר ארמון: היתרון במגורים בפריפריה הוא שהאדריכלים יכולים לבנות מהיסוד, מבראשית. משמעותו של חלל ריק היא פוטנציאל. בחלל ריק יכול האדם לבנות את העתיד כפי שדמיין אותו. כמעט כל הפרוייקטים שהובלתי התחילו מאפס  – מהמסד עד לטפחות. המבנים ניצבים וגלויים במלוא הדרם. זאת תחושה אלוהית להשאיר חותם ראשון על האדמה. באופן מטאפורי, בלשון השאלה אומר שכאשר אתה טומן את הזרע באדמה, עליך להשקות אותו, לספק לו אור וכיוון, לטמון אותו באופן בטוח כך שישתלב בהרמוניה במרחב הפתוח, או עם מבנים אחרים בסביבה.

החימר הוא היצירתיות של האדריכל, והוא מוחץ אותו באצבעותיו. מה שהוא יניח על השולחן – היא היא האדריכלות. אדריכלות טובה היא מציאת פשרה חכמה בין כוחות חיצוניים ופנימיים. אדריכלות היא אומנות יצירת הרמוניה בין פוליטיקה, כלכלה, חברה, סביבה ויכולות אומנותיות, והבעתם בשלושה ממדים. כאשר האדריכל יוצק לתוכה את ליבו, אמונתו ונשמתו. אם אדריכלות היא שפה – אז בניין הוא סיפור. במילים אחרות, כל מבנה הוא ספר. תחילה, אני כותב סיפור, ואז בונה בניין. אין בניין טוב ללא סיפור. אין אדריכלות ללא נשמה. כשאני אומר ״פשרה" אינני מתכוון לפשרה על הסיפור המרכזי. אדם יכול לספר את סיפורו במאה אופנים שונים, אבל אל לו לשנות את העלילה. על כך אין להתפשר. את סיפוריי אני כותב דרך המבנים שלי. אני מקווה שהם מהווים מקור השראה לאנשים, כפי שעושים ספרים.

ולדימיר: אמרת שאדריכל הוא מי שמסדר ומייצר הרמוניה בעולם של צורות. אמרת שאדריכלות היא מציאת איזון בין פעולה, תכניות ורעיונות, והבעתם יחד בשלושה ממדים, כדי לעשות צדק עם כולם. מה תוכל להוסיף לגבי האדריכלות  שלך?

 אליעזר ארמון: כל פרוייקט הוא חיפוש אחרי דרך חדשה. כל מבנה הוא מסע חדש. כל מבנה הוא קרב חדש. נכון, אנחנו נלחמים כל הזמן, והאמן לי, אני יודע איך לריב (צוחק). לעתים, ראש העיר מעוניין במשהו אחד ואילו אני רוצה משהו אחר. כיצד נגיע לידי הסכמה? כשאתה נוטל בידך עט, תוכל להצליח רק אם תמצא את החיבור הנכון בין היד, הלב והנשמה. זה הרגע בו מתחילה הבניה. היא אינה מתחילה כשאתה מצייר משהו רנדומאלי על מסך מחשב. מה היא אדריכלות? מה היא יצירתיות? מקור היצירה הוא עילאי. אף אחד לא יוכל להגיד לך מה היא. עבורי, היצירתיות מתחילה ברגע שאתה לוקח את החימר בידך. האצבעות מייצגות את המגבלות – ומה רבות הן: כוח המשיכה, תקציב, מגבלות החומר, תקינה, מנהלות עירוניות וכיוצא באלה.

ולדימיר: האם למדת משהו חדש בסיום פרוייקט זה? האם הופתעת במהלך התכנון או במהלך הבניה?

אליעזר ארמון: כאשר התחלנו בו, ידענו כי אנחנו עומדים בפתחו של פרוייקט ייחודי וכי הוא עשוי לטמון בחובו מכשולים רבים. לדוגמה, כשהרכבנו את הלבנים המסמלות להבות, הלבנה הראשונה נשברה ונדרשנו למצוא טכניקת הרכבה אחרת. כשדבר מה נעשה בפעם הראשונה, יש לדאוג לפתרונות למקרה הצורך. מדי יום ניצבנו בפני אתגרים חדשים. היינו חדורי מטרה. זה אינו עוד פרוייקט שבשגרה. זה מה שעל כל אדריכל לשאוף אליו – להיות החלוץ. יש הבדל בין מצב בו כל רצונך הוא להביא פרוייקט לכדי סיום, לבין מצב בו ברצונך להביע משהו באמצעות עבודתך. אם רצונך הוא שאנשים ילמדו ויחוו משהו חדש, עליך להיות מקורי בכל פעם. הדברים אולי נשמעים חסרי ענווה, אבל אין זה כך. כאדריכל, אני שואף שעבודותיי יחזירו משהו לחברה. אני רוצה לתת, לא לקחת.

ולדימיר: עיצבת את בית הכנסת בהתבסס על דימוי חזק, הסיפור המקראי ״הסנה הבוער״. תוכל להרחיב על כך וכן על החשיבות של הדימויים בעבודתך? יש זרע במשרד החקלאות בגילת, נצח במרכז לגיל השלישי וגן הילדים במיתר, להבים בתחנת הרכבת להבים-רהט, באר אברהם במרכז התיירים וסדק בבניין יד שרה, שניהם בבאר שבע.

אליעזר ארמון: אני משתמש בדימויים בכל עבודותיי. הזרע, הנצח, להבים, באר אברהם, הסדק והסנה הבוער מעניקים משמעות למבנים שלי. לדוגמה, תחנת הרכבת להבים-רהט נמצאת ביישוב להבים. שם התחנה כשם הדימוי, אלה יסודות הפרויקט שלי. ללהב יש משמעות כשהוא בתנועה. עשיתי שימוש במשטח שלם של להבים מוגדלים על מנת לעצב את גג התחנה. הסנה הבוער היווה השראה לעיצוב בית הכנסת בעקבות המעמד בו קיבל משה את השליחות מאלוהים, בעומדו מול הסנה הבוער.

ולדימיר: אתה חושב שאדריכלות היא אומנות?

אליעזר ארמון: בודאי! אני מאמין שרק כאשר מבנה הופך לאומנות, האדריכלות נוצרת. ללא אומנות אין אדריכלות, יש רק צורות וחזיתות. חלומו של האדריכל מתגשם רק כאשר אדריכלות ואומנות מתאחדות.